הרגע הזה שיכול להיות הבא, ספק סובב סיפוק שממלא.
עזוב אותי לנפשי, הפחד מלאהוב, כי אולי נחדל לעשות זאת יותר. השלך אותי לשלוותי, החשש מגבול ומידה.
טומאה וטהרה משמשות בערבוביה, הופכות את הטענה לכתר. והכתר הפוך, או ישר, ומי ישים קץ למיצרי. רק אתה, או אני, או איך שלא נקרא לזה.
וספר התורה שבנפשי קורא לי לאהוב, להתפשט. ומי יודע אם אחר כל האהבה, אוכל עוד לאהוב באמת.
קרב אותי אלי, א-לוהי אמת, שאדע אהבת אמת שאין אחריה עוד אהבה. שתהיה שורש לכל הבאות אחריה, חכמות ונביאות ככל שתהיינה.
הבהר את שמי לְבָטַי, שיהיו ראויים לשם הַלֶבֶט, רק טרם לְחַש לי בשקט, מי הוא הַלֶבֶט המנדד שנותַי. ואַיֵּה יִמָצֵא לי ספק משובח מזה, שאמצא בו מזור לספק קודם, חיוור ושקרני.
האצל, ברא, יצור ועשה לי קנאות אמיתית של קנאים, מעוותת מחושך ומוטרפת מאור, ואז אצעק, ואהיה בטוח כמו שלא הייתי מעולם.
גלה לי את ספר התורה שלי, שיהיה בטוח בעצמו וכל יודע, ותן לי תפילות שמִחות, תפילות בהירות-מתלבטות-אמיתיות-מסופקות.
כפר לי על חטאים המתפרצים כברק, ועל חטאים המנקרים כגשם וכשלג, כשנים ילבינו.

וְעַל כּוּלָם, אֱלוֹהַּ סְפֵקוֹת, סְלַח לִי, מְחַל לִי, כַּפֶּר לִי.

יש לי חשק עז להיות בעלזער.
להיטמע בתוך קבוצת כדורגל חזקה ולצעוק גול או מזל טוב באותו זמן שאחרים צועקים ומאותה סיבה שהם עושים זאת. להשתייך, לחוש גאווה, להכיר את השפה, התרבות והניואנסים הכי קטנים של כל המעגלים בהם אני חי. להפסיק להסתבך, לתת לחברה לחשוב בשבילי, לצמצם את עשרת אלפי הבחירות שעומדות בפני בכל רגע, לתת לחברה הכל-כך בטוחה בעצמה והכל-יודעת לעשות את זה עבורי. להתלבש בדיוק כמו שכל אלפי החברים בקבוצה מתלבשים, אותה נעל וגרב, מכנסיים, חולצה, לבנים ומשקפיים.
אני רוצה להסתפר תמיד אפס ולא לחשוב בחיים על השער הדליל שלי, אני רוצה להעריץ את הרב'ה בפשטות והתלהבות, אני רוצה לרצות ללמוד את המארשים החדשים שהולחנו לכבוד החתונה של הבן של הרב הצדיק, אני רוצה לשיר עם מבטא חֵיכי דבשי יללי ללי לי. 
 אני רוצה להצביע בבחירות מה שהרב'ה אמר בהכרוזה בלי לחשוב למה בכלל אני חי במדינה כלשהי ולא על אי אלגורי או שאולי זה בעצמו האי הזה, אני רוצה לקיים חיי זוגיות פשוטים עם אשתי איתה אתחתן בגיל שמונה עשרה והיא בת שבע עשרה, אני רוצה לדעת איפה הנינים שלי יתחנכו, בעוז ובלי שום פקפוק, אני רוצה ללמוד בכוילל שנה ואחר כך למכור כיפות בחנות של טליתניה עם מוזיקה מתנגנת של לחיים הפקות.
אני רוצה לדבר יידיש עסיסית, אני רוצה שתהיה לי שפה משותפת עם השווער שלי שהוא מכיר אותי מאז שנולדתי שנה אחרי שאבא שלי התחתן בגיל שמונה עשרה, אני רוצה להגיד ווארט על פערפיל בליל שבת ולהאמין במה שאני אומר, אני רוצה לאכול לוקשן קוגל ולהאמין שאני עושה בזה משהו נאצל.
אני רוצה לאהוב את בגדי השבת שלי, אהבה שתגבר על החום של הראזשוואלקע ועל לחץ הבענדלעך של המכנסיים, אני רוצה להסיר את נעלי "אומן" שלי בבית הכנסת בטבעיות ולחכך את רגלי זו בזו בלי חשש, אני רוצה להיות מסוגל להכנס בשבת למקווה וגם לצאת ממנו בלי מקלחת. 
אני רוצה לשמוח כשנולד לרב'ה נכד ולרקוד מיוזע על הפארענצ'עס בטיש של הברית וגם לבוא שבת קודם לקריה בשביל השולם זוכער. אני רוצה לנסוע עם הרב'ה למסע הקוידש בקברי אבות ולשלם את הכסף שעולה הנסיעה בשמחה וגאווה מבלי שתעלה לי בחיים מחשבה על ניצול.
אני רוצה להיות ברור עם הערכים שלי ולא להתלבט בהם כל רגע מחדש ולחשוב אם יש כאלה בכלל בעולם. אני רוצה לגור כל החיים בערים שיש בהן בתי מדרש של בעלזא, אני רוצה להיות בטוח שאני עושה את הדבר הכי טוב בעולם שאני יכול לעשות, אני רוצה לחייך בתום כשאומרים לי א גוטע נאכט, אני רוצה לחגור גארטל מגולגל על מעיל שחור ולחוש משהו נעים מתפשט בלב כשאני רואה בעלזער נוסף ברחוב.
הוי, לו הייתי בעלזער.