תורה מונחת באסם גללים

אני לא מנוי לעיתון. לאף עיתון שיהיה. אני לרוב גם לא גולש באתרי החדשות השונים. הם משעממים אותי, הם מזכירים לי את החדשות שהיו לפני שנה, לפני שנתיים ולפני כל השנים שזכיתי לחוות.

היום הביאו אלי עיתון לבית, ל"עיתון" הזה קוראים "יתד נאמן", והוא מתיימר לבטא את דעתם המקורית של גדולי ישראל האמיתיים מהזרם היחידי האמיתי אותו יש לייצג באמת.

רק שאלה אחת עלתה לי בעקבות עשרות העמודים שהיו מוקדשים כולם – למעט שניים או שלושה מהם – להגנה על חובת ההצבעה לג' ולמלחמה נזעמת בגדולי ישראל אמיתיים אחרים שאמרו להצביע לג' גנרית אחרת.

הלהט המשיחי הזה, האקסטזה המופרעת, הלכלוך האינסופי שמצטבר מתחת לבניין בו אני גר לעת עתה, הצעירים המוסתים ממטה "עץ" שבבניין מאחורי ביתי, אלה שפוצעים כל הליל את האספלט בפתקי הצבעה משולהבים. איפה כל אלה נעלמים כשמדובר בהנחת תפילין, בשעטנז, בחיוך לבן הזוג או לשכן, באהבת ה', בלהיות בשמחה תמיד?

למה "יתד נאמן" או "הפלס", "המודיע" או "המבשר", מעולם לא הקדישו את כל עמודי העיתון ואף הוסיפו עליהם עשרות עמודים אחרים כדי להלחם בלהט משיחי על הכנסת מחשבה פנימית יותר על החיים? למה הטרוף ה'תורתי האמיתי' הזה מעולם לא הודפס עבור כל מצווה אחרת, נגיד מצוות יישוב ארץ ישראל או מצוות כבוד אב ואם?

חשבתי שזה כל כך עצוב שתאוות הכוח והשליטה של האדם מעבירה אותו על דעת קונו, עד שהוא נאלץ להכפיש אותו בכך שהוא מספר כי מצווה גדולה מאת הבורא יתברך להתלהט ולהתאהב בפציעת אספלט בפתקי בחירות במשך חודש ימים. עצוב מאוד שהאדם מגדיר את תשוקותיו הגסות כמלחמתו של הקדוש ברוך הוא וכל מלאכיו, עד שהוא מסכסך כל החכמים ומערבם באסם הגללים הנורא הזה. ולא עוד, אלא שלא נחה דעתו והוא משפשף בגללים גם את הילדים והילדות, כאילו לא די להם בצואתם שלהם, כאילו לא די בתומתם הקדושה של הישרים הללו להפיס דעתו של הקדוש ברוך הוא.

ככה חשבתי. וחשבתי עוד, שאינני יכול לקבוע שהצדק עמי, כי אין אני מתיימר לדעת את הדעת האמיתית-אמיתית של התורה, אני רק משתדל לעשות צדק בכלים הדלים אשר לי.

תגובה אחת

  1. א. הבית אברהם מסלונים היה אומר בשם האהבת שלום מקוסוב (ויז'ניץ), שאגב היום הוא יום היארצייט שלו, על המדרש "קשה עלי פרידתכם", קשה לי כשאתם נפרדים ביניכם, ועוד יותר קשה לי כשזה עלי, כשכל אחד אומר שזה בגלל הקב"ה.
    ב. יש הבדל בין מצוות ציבוריות למצוות אישיות. בבחירות אין שום משמעות לבחירה של אדם בודד. רק קבוצת אנשים שכל אחד מהם מצביע מאחורי פרגוד עבור אותה מטרה המטרה מתגשמת. על פי רוב – בעיקר בבחירות לכנסת, לא מספיק שקבוצה קטנה במגזר תתאחד, אלא צריך שכל הציבור החרדי או חלקו הגדול יתאחד. לכן נהיה מקובל שגדולי ישראל קוראים להצביע למפלגה מסוימת. לכן בדברים כאלו ישר יוצאים הפתקים ודעת התורה.
    לעומת זאת ניתן לראות נושאים שהם אישיים לחלוטין אבל גם בהם גדולי ישראל יצאו בראש כל חוצות בעדם או בעיקר נגדם. לדוגמה אייפונים ודומיהם, אינטרנט, צניעות ועוד. זאת בגלל שנושאים אלו לפי ראות עיני הרבנים/עסקנים קריטיים ביותר והם פרצות הדור. כנראה שהם חושבים שהנחת תפילין פחות קריטית לדור מאינטרנט. אבל בנושאי בירות זה מגיע ממקום אחר, לדעתי.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s