אמרתי אעתיק לכאן מעשה נורא מכת"י קדמון, והנה הוא:

ראה כמה דבריהם של בני המזרח (אוסט אשייאתישע מענטשין) יקרים וחשובים אצל היהודים. וכך היה מעשה ביהודי כבן מאה אשר הלך אצלו הודי שהיה בארץ על ביקור בכותל וסיפר לו שאביו היה פעם בהודו על טיול אצל דאקטי"ר רופא אחד גדול והיה זקן מאוד כבן מאה ויותר ואמר לו שעם יסרל בריאים הם ויש להם לאכול רק מזון הקבוע עליהם, ואם יאכלו בשר וחלב יחד ניזוקים מאוד, שאיבר אחד חסר להם שמעכל כל בשר חיות ועופות, ולכן יכולים לאכול רק מעט מחיות ועופות כנ"ל. ואחר שסיפר היהודי בן המאה להודי את הסיפור על אביו שהיה אצל הדאקטי"ר ההודי בן המאה שתק ההודי (שהיה על ביקור בכותל כנ"ל) ושתק היהודי.

שתק ההודי ששמע עם ההודים בא אפילו לעם נידח ומשונה כמו היהודים, וסימן גדול הוא לתפלות שלהם. שתק היהודי ששמע עם היהודים הקטן המפוזר ומפורד הגיע אפילו לארץ הודו והוא אות גדול שנצח ישראל לא ישקר כנ"ל.

ויהי לפלא גדול.

ואחר כך באה הבת מלך לארץ איסלאנ"ד ומצאה שם עסקימ"א אחד שהיה עני מאוד עד שלא היה לו בגד ללבוש ולחם לאכול כפשוטו ממש ורק היה מתעטף במחלצות של קרח משונים. והיה שוחק מאוד מאוד.

שאלה הבת מלך להעסקימ"א: למה תשחק ואתה עני ואפילו בגד אין לך?

נענה העסקימ"א להבת מלך ושחק שחוק גדול יותר במאוד מאוד ואמר לה אשר אביו היה מלך גדול של עם עסקימ"א עד שירד מגדולתו כנ"ל והיו באים אצלו שרים ורוזנים מכל קצוות הארץ להוועץ אצלו ולהשתעשע בגנים ומשכיות וארמונות שהיה לו ופעם אחת בא אצלו מלך אחד והשיח את לבו אשר אינו יודע עצה לנפשו, שפעם היה אצל המלך (המלך השני שבא אצל המלך לעם עסקימ"א אשר הוא אביו של העסקימ"א העני) איש אחד זקן מאוד ושערותיו לבנים ואין יודע אם בן מאה או בן מאתיים ואמר לו המעשה בהדאקטי"ר ההודי וביהודי שהיה אצלו ואמר לו אשר עם יסרל בריאים כנ"ל וגם המעשה בהיהודי בן מאה שהיה אצלו ההודי וסיפר לו (היהודי הנ"ל) על הדאקטי"ר ההודי שהיה אצלו יהודי וגם ששתקו היהודי וההודי וראה כל אחד מהם סימן לעניינו, זה לתפלותו וזה לנצחותו.

ובכה שם בכיה גדולה שאין הוא יודע מה נעשה בסוף הדבר וסימן המעשה למי שייך הוא אם לתפלות או לנצחות ומי יצדק אם ההודי אם היהודי. שחק המלך העסקימ"א שחוק גדול מאוד ואמר להמלך השני אשר לא ידאג כלל בדבר זה ויכול הוא להשאיר היועץ שלו על מקומו וגם אמר לעסקימ"א אחר דוכס הממונה שישקה את גמליו של המלך ויגמיעם בישקוטים וצ'אי מסאלה וקרימונים ובארשט. ואחר ששתו הגמלים כל הנ"ל ונח המלך מעמל הדרך סיפר המלך העסקימ"א למלך אשר סביו היה אצל אינדיאני אחד זקן מאוד בן מאה ויותר בארץ אמעריק"א והדבר היה בזמן שבא קאלאמבוס לאמעריק"א ובאו אנשים רבים לשם ואמר לו האינדיאני הזקן שקבלה אצלו מאביו ואביו מאביו ואביו מאביו וכן עד לאבי עם אינדיאני"א שבני עסקימ"א בריאים מאוד וחלשים מאוד ואיבריהם יכולים לעכל רק בשר ישן ונקניק משומר וכיוצא בזה וגם שאם לא יבנו בתיהם בקרח יחלשו ויחלשו ותגבר כחם של שונאיהם ח"ו ויחלש כח עסיקמ"א שבהם. וראה סביו של המלך העסקימ"א בזה סימן גדול שאף לעם אינדיאני"א הגיע שמע עם עסקימ"א והתחזק הזקן העסקימ"א בתפלותו.

ואמר המלך העסקימ"א למלך השני: לכן אל לך לדאוג בדבר זה כלל והתחזק בדרכך והצלח בה.

נחה דעתו של המלך השני ושכח הבת מלך שהביא עמו לארץ עסקימ"א ואבדה לו והיו מתרוצצים שם שלוש שנים עד שהתייאשו מלחפש הבת מלך שלא נראתה בשום מקום. ובאמת הלכה הבת מלך למקום שבו כל הזקנים של השבעים אומות יושבים ומספרים מזקניהם שפגשו דאקטארי"ן מאומה אחרת והיו (זקניהם הדאקטארי"ן כנ"ל) מספרים מזקניהם (של הדאקטארי"ן כנ"ל) שאמרו להם על אומה אחרת רחוקה מאוד מאוד שהם חלשים ובריאים ומוכרחים לאכול מזון כפי הקבוע עליהם. וכל הזקנים היו מספרים זה עם זה עד שנעשה כמין שקורין רעקאריסי"ע ובסוף כל הבנות מלך שנעשו מאותם סיפורים היו מגיעות למקומות של הזקני אומות ונעשו כל כך הרבה מקומות של הזקני אומות והבנות מלך ונעשה שחוק גדול מאוד בשמים ועלה השחוק עד כסא הכבוד.

והבת מלך שמעה כל הנעשה עם אביה שהגיע למלך עסקימ"א ותבהל נפשו בקרבו ולא ידע האמת למי ושכח ממנה עד שבאה למקום הזקני אומות ובסוף הגיעה בסיפור עד מקום העסקימ"א שסיפר לה על אביה שבא לזקנו המלך העסקימ"א והוא שכח אותה.

והבת מלך זעקה זעקה גדולה ומרה ושחקה שחוק גדול גם יחד. ונעשתה מהומה גדולה בשמים והיו מלאכי מרום פוחדים ורועדים מאימת הדין ונזדעזעו עליונים ותחתונים וגם עם העסקימ"א ועם אינדיאני"א ועם הודו ועם יסרל.

וזעזוע זה עלה גם הוא עד כסא הכבוד.

הפיוט י-ה אכסוף לר' אהרן הגדול מקרלין הוא אחד מהטקסטים המענגים ביותר שנכתבו על שבת. בחסידויות רבות הוא מהווה חלק מרכזי בסדר הניגונים בליל שבת וגם בסעודה השניה והשלישית.

בסלונים, י-ה אכסוף הוא שיאו של הטיש בליל שבת וגם בסעודה שלישית. כל הניגונים הבאים לפניו מכינים את הקרקע להתרחשות הגדולה מכל – י-ה אכסוף. אז קול דממה דקה יישמע, ומלאכים יחפזון, וחיל ורעדה יאחזון, ויאמרו: הנה יום הדין. לאחר שסיימו לשיר, מין הקלה באה לעולם, והמתח פג באיטיות בעזרת ניגונים קלים יותר, נוחים יותר, תובעים פחות. ניגונים של שלווה.

כולם נעים בחוסר שקט על מקומם בפראנצ'ע, אברכים צמוקי פנים צועדים לכאן ולשם, לא מוצאים את מקומם בעולם, רועדים מאימת הניגון. ניגוני י-ה אכסוף של סלונים מציגים קונפליקט קשה מנשוא בין חומר לרוח, בין האדם לבוראו, בין האדם לעצמו. י-ה אכסוף באינטרפרטציה הסלונימאית פורש את סיפורו של החסיד, סיפור על מאבקים בלתי פוסקים, על אכזבות, תקוות, אהבה, תשוקה, כאב, רצון לשינוי, על הדבקות שרחקה וגם על זו שמחיה את הנפשות.

יש מספר גדול של ניגונים שהולחנו עבור י-ה אכסוף, וכולם ניגונים עמוקים מאוד, סוערים ואקסטטיים. הניגון מתחיל תמיד בסיפור קסום מעולמות אחרים, ואותם עולמות יש בהם געגוע שאין בכל היקום כדי לכבותו. יש שם עשב גבוה ורטוב וגבעות עם טחנות רוח עתיקות, ונערים רועים צאן באחו ומחללים בחליל לאהובתם שהסתגרה לה במגדל. ואחר שאהבה מתנגנת בניגון ועברו כולם לעולם שכולו טוב, בא הצער. הניגון שהיה מתרפק עד לשעה זו החל בוכה בקול גדול, וקול חליל הנער גונח ומייבב, והכאב נקווה למרגלות הגבעות, והנהרות גועשים דם אדום, דמם של הנאהבים. איש אינו יודע מתי יהיה הסוף לכל זה, ומתי יתבהרו שמי העמק וענן לא ייראה מעל למגדלים, ומתי ייגמר הכאב וייאסף כל הדם הזה שתחת הגבעות וירוק שוב יחזור לצבוע את רֶטֶב העשב. ואז הניגון עולה עוד רגע במאמץ, מטפס בקושי גדול למגדל גבוה מאוד, ותקווה מתגנבת ללבבות. ואז הניגון יורד, ואותה קדרות מקלילה צעדיה וכמעט רוקדת, ומשהו בה לופת בקִרְבָה, והזרועות מגפפות אל חיק. ובסוף, בסוף גם הנער חדל לגנוח, וקול החליל שוב מקסים את העולם.

הניגון הבא גם הוא ניגון י-ה אכסוף של סלונים, ולא עוד אלא שחיבר אותו אחד מאבות חסידות סלונים – ר' מרדכי מלעכוויטש. לר' מרדכי מיוחסים שני ניגונים על הפיוט י-ה אכסוף, וזה הקצר שבהם. בסלונים מכנים אותו 'לעכוויטשער הקצר'. בניגון הזה יש מכל מה שכתבנו כאן, והוא אחד המעודנים שבניגוני י-ה אכסוף של סלונים, שחלקם מציגים בעיה כמעט חסרת פתרון, חלקם מופשטים ועמוקים, חלקם עבים, בשרניים משהו, וניגון זה אין בו סבך יוצא דופן, אבל הוא מתרפק. והוא עושה זאת כפי ששום ניגון לא עשה זאת לפניו.

י-ה אכסוף 'לעכוויטשער הקצר' לר' מרדכי מלעכוויטש.