אֲנִי עִיֵּי חֳרָבוֹת
לָגוּם עַד תֹּם בְּשִׂפְתֵי לִבֵּךְ
חָרֵב מִיּוֹם לְיוֹם
כָּבֶה.
כַּמָּה אֶפְשָׁר לִכְבּוֹת?
עַד אֵינְסוֹף
מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין בִּבְכִיָּה.
אֲנִי שׁוֹכֵב מוּל הַזִּקְנָה בְּעֵינַיִם מְשֻׁעֲמָמוֹת,
מִתְפַּלְּצוֹת מִקְּמָטַיִךְ רַבֵּי הָאוֹן
הַשְּׂטָנִיִּים.
אֲנִי יוֹשֵׁב עַל שְׂמִיכָה מְתֻלַּעַת בְּתַחֲנַת הָרַכֶּבֶת,
מְבַקֵּשׁ אֶת נִדְבוֹת הַהַכָּרָה שֶׁל הָעוֹבְרִים וְשָׁבִים
אִישׁ פָּצוּעַ בְּלִי עָבָר
עִם הֹוֶה אַקְרָאִי
וְעָתִיד שֶׁהִסְתַּיֵּם בְּלֵדָתִי.
אֱלֹהִים נָתַן לָנוּ אֶת אֱלוּל,
אֱלוּל נָתַן לָנוּ אֶת אֱלֹהִים,
אֲבָל כָּל זֶה אֵינוֹ אֶלָּא זִכָּרוֹן עָבֵשׁ מָגֵן הָעֵדֶן
שֶׁבּוֹ מֵעוֹלָם לֹא הָיִיתִי.
אֵין בִּי הַכּוֹחַ לְשַׁנּוֹת אֶת הַדְּבָרִים שֶׁאֵין בִּי הַכּוֹחַ לְשַׁנּוֹת
וּבְסוֹף הַדֶּרֶךְ רַק לוֹאֵט הַתְּהוֹם.
אֲנִי שׁוֹכֵב לְיַד קֻפַּת הַצְּדָקָה בְּתַחֲנַת הָרַכֶּבֶת
אַל תִּקְּחִי אוֹתִי, זְקֵנָה מִרְשַׁעַת,
מֵעוֹלָם לֹא נוֹלַדְתִּי.