המורה לפסנתר

המורה לפסנתר

הַמֹּכֶרֶת בַּמַּכֹּלֶת
תָּמִיד רְגוּזַת-שְׂפָתָיִם,
הִיא כְּלָל לֹא רוֹצָה לִמְכֹּר לִי דָּבָר.
שָׁלֹשׁ תִּשְׁעִים;
לֹא רוֹצֶה, אַל תִּקְנֶה!
וּבִכְלָל, חֲרֵדִים,
וְהַכּוֹבַע שֶׁצָּרִיךְ לַחֲבֹשׁ עֲבוּרָם בְּכָל בֹּקֶר נוֹרָא.
תְּעוּדוֹת-מִשְּׁלֹחַ חוֹתְמוֹת קְרוֹנוֹת צְפוּפֵי חֲלֹמוֹת מְבֹעָתִים,
עַד שֶׁיַּגִּיעַ מֹשֶׁה, אִישָׁהּ.
מֹשֶׁה רוֹצֶה לִמְכֹּר דְּבָרִים רַבִּים.
שָׁלֹשׁ תִּשְׁעִים;
קַח בְּשֶׁקֶל!
הִיא מוֹרָה לִפְסַנְתֵּר, אָמַר לִי מֹשֶׁה.