פאות. שבילים רחבים של מסרק שחור שנמצא תמיד בבוזעם. נתיבים שמנוניים עטופים בחמאת ברק עמום במרקם של פורמייקה.

פאות קרשיות בסיבובים רחבים מדויקים. פיגומים ניצבים בשני צדעי הראש, מכסים את הרקות ומשאירים רווח דק עד פאות העיניים, שלא יכו פאות הראש בפאות העיניים וייווצרו כלים.

רקות עצובות שלא ראו אור שמש מימיהן מפלבלות מאחורי מסך הפורמייקה, עִוורות מברק ופצועות מברזלי פיגומי קרשי הפאות.

ובתווך בבואות עיניים, חוטם ופה. צלליות קלושות של עיניים מרצדות לכל כיוון, חוטם החושף לרווחה נחיריים משחרות לטרף, ופה מתוח תמיד בארשת של שבת אחרי החמין.

הרוח מזמן עזבה את תופת בבואות החושים הניצבת בין פיגומי קרשים של פאות מפורזלות. הלכה לתור לה משכן מביך פחות. נותרו כל הבבואות והפיגומים אחוזים זה בזה כנמלים המשתרגות על גווייתו של תיקן. רק ריצודי פזילת העיניים עוד מבליחים בבית־הקברות. בוכים את בכי אדונם שהותירם לאנחות, השאירם לפלבל בגוף מת, אכול מחֶמְאַת ברזל חמוצה־מבריקה.