שכח מהכל, זכור רק את שהיה ולא את שניסה להיות. לא ראית מעולם, שכן לא היו דברים מעולם.

לא הלכת על חבל מתוח על פני תהום רובצת תחת, שהתהום איננה אלא בתהום ולא מחוצה לה. ואין אף אחד יכול לראות התהום אלא אתה, וכל ראייתך כדי שתבין שאין תהום כלל. ואין אלה יכולים לראות בך כלום, ומשראו, שוב אין מנוחתם שלמה, שגם הם מתחילים לראות התהום, ואין באפשרותם לומר שאינה קיימת, כי הם התהום. וכך מתייסרים עד שנופלים לתהום עמוקה אף יותר ואז שוב אינם רואים התהום, או שעולים למקום החבל ומבטלים התהום מעיקרה עד שלא ראו מעולם תהום.

ואל תיירא עצמך מן הפנים, שאין אלו אלא פניך שלך, ובחלק הטוב שבהן הרי הן בחזקת כַּשְרות, ובחלק שאינו מעולה הרי הוא איננו, ואין כוונתו אלא להתחפש בפניך ולהראות לך פנים שתחשוב שיש פנים.

ואל תשים אל ליבך לא הצער ולא הבכי ולא הקלות המעושה ולא הדמעות החנוקות בגרון ולא הרִיק ולא המְלֵאוּת, שכל אלו טבעם למָשְכְך אליך, ובאו תחת זה למשכך מחוץ אליך שתֵּעָשֶה הֵם, במקום שיעמדו תחת ידך.

ולא יבוא אדם ויצחק לך, שאין אתה נותן מקום לצחוקו. ואף לצחוקך אל תתן מקום אלא בשעת צורך גדול.

ולא יהא הכל אלא כמבטש ולא כבועט, ולא ככועס אלא כטוען כה וכה, ולא כמצליף אלא כמהנהן.

ויהא הכל נחת רוח.

ותחשוב בָּזֶה ולא בשעבר ובבא.

והיה מרכבה לציורים המציירים בך, כדף חלק וכמסך מגע.

וסתום ופתח, חתום ופתוק, והפוך בה כל הימים, ואולי ואולי.